אסף רומאנו

על פי התהום

אורית אדר
על השרון
5 בינואר, 1996

העיסוק באיזון קיומי עדין – יופי מול כיעור, כוח מול עדינות, כאוס מול סדר – מאפיין את עבודותיו של אסף רומאנו, המוצגות ב''סטודיו'' ברעננה.

לכאורה אין קשר ברור בין העבודות שבחר אסף רומאנו, 31, בוגר המחלקה לצילום בבצלאל, להציג בחדר הראשון של גלריית ''הסטודיו''. הדבר שמקשר בין העבודות (שחלקן נעשו ב94) הוא העובדה שכולן מוקפדות בעשייתן, פיגורטיביות ומציגות עולם של דימויים העוסקים באיזונים קיומיים עדינים: נפילה מול שיווי משקל, כאוס מול סדר, כוח מול עדינות. כך ביצת הזהב הענקית בין רגלי האישה, שמתקיימת מכוחהלחיצה של זוג הרגליים, אך יכולה גם להמחץ ביניהן, או הספינה השטה על קרום כדור הארץ ומצליחה לשרוד (בינתיים) מכוח המשיכה, או הכתמים המופשטים המציפים (או מוחקים) רישום מתחתיהם, או הברבור הלבן השוקע בתחתית הדף, כמעט נבלע על ידי צבע שחור אך מחזיק מעמד בזכות הקונטור הלבן שמסמן אותו.

העבודות הללו הופכות להיות מעיין מבוא, ואפילו אינדקס, להמשך התערוכה המוצגת בחדר השני של הגלריה. כאן קבוצת העבודות הרבה יותר מגובשת ואחידה בתפישתה וניכר שהעבודות נעשו בפרק זמן רצוף, אולי בנשימה אחת.

רומאנו, צייר מיומן ורגיש, עובד על דפים קטנים. הוא צייר מאות דפים מתוך מחשבה שחלקם יישארו בפורמט של דפדפת או ספר. מכל מקום, מה שמעניין כאן הוא תהליך העבודה – בכל דף יש מפגש של האמן עם עולם דימויים שחלקו לגמרי לא מודע, והוא מתגלה לראשונה לאמן מתוך תהליך העבודה, והדימויים נוצרים כאילו מעצמם. הדפים הלבנים מוכתמים בכתמי שמן זהובים – ומשם מתחיל המסע. על הדפים, המזכירים את עבודותיהם של בויס וגרשוני, ''עולה'' רומאנו בצבעי אדמה ושחור אפור. שוב עולה תחושה של איזון עדין (כמעט היסטרי) – בין הדף הריק למלא, בין הכתם המקרי של השמן לכתם המכוון מאד של רומאנו, איזון בין יופי לכיעור.

התערוכה מלווה בטקסט קצר של אסף רומאנו, שאינו אופטימי מדי לגבי כוחה של האמנות להגיע אלינו. וכך הוא פותח: ''התמונה תיכשל. אנחנו נישאר בבדידותינו...'', והוא מסיים כאדם למוד ניסיון: ''אני עושה תמונות בכנות, בפיכחון, באופן נואש אך גם מלא שמחה ותשוקה. בדרך זאת קיימת אפשרות שהתמונות יגרמו לחווית האמנות להתרחש''.