אוושה בגן המתפצל
קרני עם-עד
תרבות ואמנות הקיבוץ
10 באפריל, 2003
בימים בהם כל אמן שואף לעצמו קו מזוהה, שיבדיל אותו מאחרים ובה בעת יהיה קשור לסגנון ''איני'', באים ציוריו של אסף רומאנו ומתעתעים בצופה וב''מקובל''.
בנשימה אחת ובחלל אחד הוא תולה ציורים מופשטים ופיגורטיביים, בפורמט עגול ומלבני, על עץ ובד וגם הדפס על נייר.
הכל זורם, מגרה את החושים, ללא פעם מעלה תהייה: האם מדובר באותו אמן שיוצר את ''הגנים המתפצלים האלה'' (כהגדרת אבי איפרגן האוצר).
דף התערוכה מדבר על אותו קשר סמוי בין העבודות, שעשוי להתפרש רק באופן של: ''אינני מאמין במקריות, כי התודעה ערה למצוא חומרים שמעניינים אותך''.
איפרגן טוען שרומאנו הוא ''אספן של דימויים שמופיעים באריזות שונות'' ותמיד הם נדונים להתקיים ''באזור דמדומים שבין מקור להעתק''.
הניסיון לעבור את שבילי הגן המתפצל בשלום, נדון לכישלון. מה שנותר הוא להתענג על הנגיעות היפות של אסף רומאנו. לצלול לתוך כתמי הצבע הזרחניים-שקופים שכולאים פיסת עולם כבצלוחית מעבדה. לרוץ עם הנמרה שלומציון מקצה בד לקצהו ולהתפעל מרגע קסום אותו לכד רומאנו במכחולו, שמראה נער ישן על ספסל וידו האחת תחובה בפתח מכנסיו.
כל הציורים, קטנים כגדולים, מופשטים כפיגורטיביים, עשויים במיומנות מרשימה ושקט מדיטטבי, שאינו אופייני לאמנים צעירים כמותו. ההליכה בתערוכה כמוה כחיפוש אחר דרכי גישה ותמרורי הכוונה. בכל מקרה, לא חיפוש אחר דרכי מילוט. טוב לחוש את האיוושה של רומאנו ולהישאר עוד שעה קלה בגן המתפצל.