אסף רומאנו

פוסט שני - כשאני מצייר אני אוחז בנראה בקיים

*

 כשאני מצייר, אני אוחז בנראה,

בקיים הויזואלי

אני אוחז בכוח, כי זה כל שיש לאחוז בו.

אבל אני גם מכוון באופן שהוא לא לחלוטין ברור לי, להתרחק משם.

הרי זה כך גם בחיים - כבולים ליש ועם זאת שואפים להתרחק

*

כשאני מצייר, אני עובר דרך

ובדרך זה לפעמים נראה לי:

כמו קומיקס,

כמו קריקטורה,

כמו ציור מבחיל מהליגה השלישית,

כמו ציור של אנשים אחרים,

כמו ריאליזם אטום, עסוק בעצמו, דוחה

 כמו משהו שאין לו אחרית

לפעמים זה כבד ומעיק וה''דבר'' אבד ונראה שאין מוצא.

ניתן לעבור את זה

*

ציור מתקיים מחוץ לזמן.

ציור מתקיים מחוץ לעולם.

עם זאת ציור פועל רק בעולם וחי אך ורק בזמן

*

להשליך את הפנים על החוץ

להשליך את החוץ פנימה.

מילים

-

 אין בלתכם ואין איתכם

עצי ענק ברוח

זמזום דבורים

אבד הגן

*

דילוג אינו אפשרי

הבנה לא פותרת דבר

ואין אפשרות

לחיות שלם