עוצם עין אחת
עוזי צור
עיתון הארץ, מדור הספרות והתרבות
12 בפברואר, 2002
אסף רומאנו, ''שלומציון'', גלריה קיבוץ נחשון
בחיק אביב מוקדם, בהמיית בעלי כנף בין העפאיים, בין הגבעות המעלות כלניות שבין ההרים לשפלה ותחת האורנים והחרובים מציגה הגלריה בקיבוץ נחשון את תערוכתו הצנועה של אסף רומאנו, שהיא כשביל שרומאנו סלל לעצמו לאזורים חדשים ולא מוכרים בתחום הציור דווקא (במוזיאון חיפה ואף מעל דפי מוסף זה הציג בעבר תצלומי שחור–לבן של עציצי אבוקדו ביתיים).
המופשט הזה קרוב מדי למופשט החומרי של ריכטר אך הוא רגשי ממנו: שלשה עיגולים וריבוע קטן מעץ נפחי, כאובייקטים כמעט, ועליהם כטיח מתקלף בשכבות החושף צבע דשן – והצופים חשים בהנאת הצבע והחומר. בין לבין תלוי ציורה המוארך של הנמרה שלומציון, שראשיתו בתצלום מעיתון, כאשר החלימה הנמרה ושוחררה אל הטבע ואל המוות שארב לה. רומאנו עבד על התצלום והפך אותו לדימוי תמשיח דימיוני במדבר יהודה. חברבורותיה, כפחם שרוף, בולטות באור: גופה שפוף וכחוש, צואר הפרא האציל נתון בקולר עבה (שמוצפן בו משדר), כניגוד בין רוחה החופשית להיותה במעקב, להיותה מסומנת – זהו ציור רומנטי מובהק, באיכות ציורית מעולה המתחברת למופשט ויוצרת צורה מוגדרת ואמורפית כאחד. בצד תלוי צמד ציורים–רישומים שאינם מתחברים ממש לשאר התערוכה. מוט של מאוורר מפלח טקסט מחוק: רגלי אישה ברישום קלאסי-אנטומי, כרגלי סייח כמעט, נושאות ביצת זהב, ושאר הדף נותר בלובנו. בהתחלה הזאת יש יופי רב.